“עושרו של אדם נמדד בכמות הדברים שהוא לא צריך לעשות”, כתב במאה ה־19 הפילוסוף הנרי דיוויד ת’ורו. על הבסיס הזה נולד שירות “לייף אאוטסורסינג” שמאפשר לאנשים לא לעשות דברים – ולהרוויח שעות פנאי (או עבודה…) רבות.

מה היית מוכן לתת עבור מישהו שיתקשר במקומך לחברת השירות, ימתין במקומך ויתאם ביקור של טכנאי עבורך? מישהו שיכין במקומך ארוחת ערב, שיסדר עבורך את ארונות הבגדים בחילופי העונות.. אתה נשען אחורה בכסא וחושב בהנאה על הזמן הפנוי שייווצר לך לטייל, לקרוא, לעשות ספורט, לסיים את המצגת לעבודה….

למרות שנראה שהנושא הפך להיות מאוד מקובל בשנים האחרונות, מיקור חוץ הוא לא דבר חדש. ארגונים תמיד העסיקו כח אדם חיצוני לביצוע פעולות שלא היה ביכולתם לבצע על ידי עובדי הארגון, עקב ידע שלא קיים, עומס בביצוע פעולות אחרות חשובות יותר, או פעילות עונתית לפרקי זמן מוגדרים. מיקור חוץ קיבל תאוצה משמעותית בשנים האחרונות מתוך ההבנה שתהליכים הפכו להיות מורכבים ומסובכים יותר. לפיכך, ארגונים נוטים להתמקד בנושאי הליבה שלהם, בתחומים בהם הם מסוגלים לייצר ערך רב, ולהעביר פעולות שבעבר בוצעו ע”י הארגון לצד ג’.

ג’ים קולינס בספרו “גלגל התנופה: מטוב למצוין” השתמש ב”מודל הקיפוד” על מנת להבחין בין חברות טובות למצוינות בארה”ב: השועל פועל בדרכים רבות כדי לארוב לקיפוד, אך הקיפּוֹד יודע ופועל ומצליח להביס את השועל בדרך פעולה אחת (אך אפקטיבית): להתכדרר לכדור קוצני”.

גם ארגונים ומנהלי איכות בארגונים יכולים לשפר משמעותית את ביצועי האיכות אם יזהו את “תפיסת הקיפוד” שלהם:
במה אני הכי טוב? איזה תהליך בחברה מספק את הערך הרב ביותר ויתרום לשביעות רצון הלקוח שלי ושיפור הריווחיות?
על בסיס תפיסה זו, צריך מנהל האיכות לכוון את החברה להתמקד בביצוע תהליכים אלו, לתעדף אותם ברמה גבוהה של השקעת משאבים, ואת כל השאר… להוציא למיקור חוץ.